סיכום מנהלים: היה טוב, וטוב שהיה...
טייק 1: במול ים ביקרתי לראשונה בצהריי יום הולדתי ה-29. התייחסתי לחוויה כסיכום יפה של שנתי ה-28 בעולם: חביב, אבל לא משהו לרשום עליו הביתה.
טייק 2: הקראש שלי על ע' התחיל בתואר... נהיינו ידידים, ואחרי כל מיני מהלכים טיפשיים מהצד שלו, הוא די שבר לי את הלב... לא שמרנו על קשר אבל תודות לפייסבוק ולעבודה שהחיים הביאו לו בהפוכה (סיפור הידוע בכינויו: Karma's a bitch, and then you marry one ) חידשנו את הקשר.
במהלכו הוסבר לנער כמה שהוא יצא ש#$ק והנער, שמכיר את אהבתי לאוכל, הציע לקחת אותי לארוחת פירות-ים בתור פיצוי.
"בשמחה" עניתי.
"אז מה דעתך על הגוצ'ה".
"להסביר לך שוב, ולאט, כמה יצאת ש#$ק?"
שתיקה..."אז מתי לקבוע למול ים"?
שתיקה – והמצד שלי זה מאוד מאוד נדיר.
האמת? הופתעתי. שמחתי. וגם הייתי משוכנעת שבסוף הוא יבריז....
טייק 3: יום ראשון, 2100 מתייצבים במול ים (ברור שהוא גם בא לקחת אותי
). השולחן בדיוק היכן שדיימיינתי, בפינה, שאני יושבת עם פנים למסעדה שלא היתה מלאה, רק שולחן ארוך לצידנו עם משפחה שחגגה יום הולדת (סבים, הורים וילד חביב שצפה בDVD נייד כל הערב בסרטים מצויירים, קטע הזוי בעיני שגרם לרעש "חביב" ברקע).
תוך דקה הגיע מלצר, ומלצר מתלמד. הוא ככ הזכיר לי בנימה ובהעמדה את המערכון של Monty Python עם המלצרים המזמרים, רק שאצלנו הוא לא זימר. ושחושבים על זה גם היו לו מכנסיים.. טוב, לא חשוב.. הבנתם את הכוונה.
טייק 4: לאחר הסבר מפורט, תאטרלי וארוך על המנות השונות והתלבטות על שתיה (נלקחו בסוף מים מינראלים (כי המעמד מחייב), 35 שח, ו-2 כוסות שמפניה (80 שח הכוס)), והגעת סלסלת לחמים פלילית ביותר, שנטרפה עד תום עם האיולי המצויין, החלטנו להזמין:
לנער:
מרק סרטנים מוקצף עם עשבי תיבול (100 שח) – היו גם בייבי שרימפס. טעם מעולה, הזכיר לי נסיעות מדהימות בארה"ב אחר חיפוש הקלאם צ'אדר המושלם.
לי:
רביולי עשוי מסקלופ עם שרימפ בציר לובסטר וחומץ בלסמי (160 שח) – מגיע עם עגבניות ואספרגוס.. הסקאלופ ממולא בחתיכה נאה של שרימפס והטעם.. אוי הטעם... ברשותך ענת, 4 במדד התחתוניות.
ולנו:
חצי תריסר אויסטרים (120 שח)– פה כבר צריך להכיר ולדעת, שמזל שהיינו בפינה (בחושך.. סתם בדיחה גרועה של פולניה) אחרת, כל המסעדה היתה שומעת את הקולות שבקעו ממני.. אין דבר שאני יותר אוהבת מהחלקלקים הללו שיורדים בגרון, ומזכירים לי ככ אדם שאני מתגעגעת אליו כל יום... 5, 5, 5, במדד התחתוניות..
אחרי מנוחה קלה, ומילוי כוסות המים (פה יש לי הערה קטנה על השרות: ראבק, אל תבואו פעם ב-5 דקות למלא מים, או לנגב את השולחן מהשאריות, אנחנו באמצע שיחה רצינית, קולחת, ובעיקר אישית, אז למה הוא צריך שתדעו מה עובר לו בחיים כל 5 דקות? אני מבינה את קונספט מסעדת העל, אבל זה כבר גבל במעיק).. הגיעו:
לנער:
טעימות של ים: סקאלופ, שרימפ ולובסטר עם רוטב גווירצטרמינר (270 שח) - כמו שמלצרנו האהוב הציג "זו המנה הכי וותיקה בתפריט, יותר ממני". אכן מנה וותיקה, טעימה ותו לא. הקוקיות היו מקסימות,הגיעו על סלק (אם אני לא טועה), ללובסטר לא היה טעם והגיע על מצע פירה, השריפסים היו מסודרים יפה יפה על מצע של פטריות שהיה טעים, ולינגוויסטינים (2 זנבות) היו ממש ממש טעימים.
כל המרכיבים היו טריים, חלקם טעימים יותר וחלקם פחות.. מפיל זה לא.
לי:
קוקי סאן ז'אק עם פטריות שיטאקי ואספרגוס בקציפת ליים – טימין (170 שח)
אח יא ראב, יא ראב, אח יא וול יא וול, איזו חגיגה בצלחת, קוקיות לצד אספרגוס, פיטריות לצד עגבניות מיובשות. שיר הלל. 4.5 בממד.
לנו לסיום:
ביצת פברז'ה (70 שח) - כדור בדולח מסוכר, ממולא בקציפת ליים, מלון, אבטיח ואננס עם איזשהיא גלידה. במילה אחת: מגניב. בכמה מילים: בשניה שאכלתי חתיכת אננס מתה, כי אין לי הגדרה אחרת חוץ מזה, התמקדתי בלאכול את כדור הבדולח מסוכר, שנדבק לי לשיניים ועשה לי נעים בפה.
מקרונים - בעיקרון, הגיע על חשבון הבית. חביב. גיליתי שאני לא אוהבת פטל בתצורה הזו.
טייק 5:
ישבנו בפינת המסעדה. בסוף הארוחה גיליתי כמה אורחות לא צפויות מטיילות על שולחננו, בני האדם קוראים להם נמלים. התעלמנו בדקה הראשונה, כי בדרך כלל אני מחבבת את היצורים הקטנים הללו, בעיקר כשהן סתם מטיילות. אבל כשאחת מהן מגיעה לכוס מים שלי, וצפה לה להנאתה, וכל מה שמסעדה שעד עכשיו הקפידה לקיים את כללי הטקס (עד טירחה מעיקה עלי לציין) עושה זה להביא לנו בקבוק קטן של מיים מינראלים כדי שנמלא את הכוסות בחזרה, זה נראה לי תמוהה. אני לא מדברת על פיצוי, ממש לא. אין להם מה לעשות כרגע נגד הנמלים, אבל... למצוא נמלים על שולחן במסעדה שעל מנה עיקרית (קטנה) משלמים 270 שח..אני חושבת שהלם. זו המילה הנכונה.
(הערת המחברת: יש לי הרגשה שיהיו אנשים שיקפצו "מה רצית? שלא תשלמי על הארוחה בגלל נמלה קטנה?". התשובה היא חד משמעית לא. לא רציתי פיצוי או משהו אחר. פשוט ההתנהלות בנוגע לחרקים במסעדת יוקרה, והעובדה כי ההתייחסות היתה פשוט כלאחר יד היא תמוהה בעיני).
טייק 6:
שוב, מול ים היא מסעדת שפירות הים שלה טריים ונהדרים אבל הטיפול בהם לא מפיל אותי. מנה אחת שיכולה להחשב מצויינת, ושאר מנות טובות... ולשלם את מה שהוא שילם?
הא, כמה באמת הוא שילם אתם שואלים?
הנער הוציא מכיסו, די בנון-שאלנטניות, אלי לציין, 1200 שח במזומן, ביקש ממני 10 להשלמה (כדי שאני אזכור שהוא עדיין ש$%ק) ויצאנו לדרכנו.
The end
טייק 1: במול ים ביקרתי לראשונה בצהריי יום הולדתי ה-29. התייחסתי לחוויה כסיכום יפה של שנתי ה-28 בעולם: חביב, אבל לא משהו לרשום עליו הביתה.
טייק 2: הקראש שלי על ע' התחיל בתואר... נהיינו ידידים, ואחרי כל מיני מהלכים טיפשיים מהצד שלו, הוא די שבר לי את הלב... לא שמרנו על קשר אבל תודות לפייסבוק ולעבודה שהחיים הביאו לו בהפוכה (סיפור הידוע בכינויו: Karma's a bitch, and then you marry one ) חידשנו את הקשר.
במהלכו הוסבר לנער כמה שהוא יצא ש#$ק והנער, שמכיר את אהבתי לאוכל, הציע לקחת אותי לארוחת פירות-ים בתור פיצוי.
"בשמחה" עניתי.
"אז מה דעתך על הגוצ'ה".
"להסביר לך שוב, ולאט, כמה יצאת ש#$ק?"
שתיקה..."אז מתי לקבוע למול ים"?
שתיקה – והמצד שלי זה מאוד מאוד נדיר.
האמת? הופתעתי. שמחתי. וגם הייתי משוכנעת שבסוף הוא יבריז....
טייק 3: יום ראשון, 2100 מתייצבים במול ים (ברור שהוא גם בא לקחת אותי
). השולחן בדיוק היכן שדיימיינתי, בפינה, שאני יושבת עם פנים למסעדה שלא היתה מלאה, רק שולחן ארוך לצידנו עם משפחה שחגגה יום הולדת (סבים, הורים וילד חביב שצפה בDVD נייד כל הערב בסרטים מצויירים, קטע הזוי בעיני שגרם לרעש "חביב" ברקע).תוך דקה הגיע מלצר, ומלצר מתלמד. הוא ככ הזכיר לי בנימה ובהעמדה את המערכון של Monty Python עם המלצרים המזמרים, רק שאצלנו הוא לא זימר. ושחושבים על זה גם היו לו מכנסיים.. טוב, לא חשוב.. הבנתם את הכוונה.
טייק 4: לאחר הסבר מפורט, תאטרלי וארוך על המנות השונות והתלבטות על שתיה (נלקחו בסוף מים מינראלים (כי המעמד מחייב), 35 שח, ו-2 כוסות שמפניה (80 שח הכוס)), והגעת סלסלת לחמים פלילית ביותר, שנטרפה עד תום עם האיולי המצויין, החלטנו להזמין:
לנער:
מרק סרטנים מוקצף עם עשבי תיבול (100 שח) – היו גם בייבי שרימפס. טעם מעולה, הזכיר לי נסיעות מדהימות בארה"ב אחר חיפוש הקלאם צ'אדר המושלם.לי:
רביולי עשוי מסקלופ עם שרימפ בציר לובסטר וחומץ בלסמי (160 שח) – מגיע עם עגבניות ואספרגוס.. הסקאלופ ממולא בחתיכה נאה של שרימפס והטעם.. אוי הטעם... ברשותך ענת, 4 במדד התחתוניות. ולנו:
חצי תריסר אויסטרים (120 שח)– פה כבר צריך להכיר ולדעת, שמזל שהיינו בפינה (בחושך.. סתם בדיחה גרועה של פולניה) אחרת, כל המסעדה היתה שומעת את הקולות שבקעו ממני.. אין דבר שאני יותר אוהבת מהחלקלקים הללו שיורדים בגרון, ומזכירים לי ככ אדם שאני מתגעגעת אליו כל יום... 5, 5, 5, במדד התחתוניות..אחרי מנוחה קלה, ומילוי כוסות המים (פה יש לי הערה קטנה על השרות: ראבק, אל תבואו פעם ב-5 דקות למלא מים, או לנגב את השולחן מהשאריות, אנחנו באמצע שיחה רצינית, קולחת, ובעיקר אישית, אז למה הוא צריך שתדעו מה עובר לו בחיים כל 5 דקות? אני מבינה את קונספט מסעדת העל, אבל זה כבר גבל במעיק).. הגיעו:
לנער:
טעימות של ים: סקאלופ, שרימפ ולובסטר עם רוטב גווירצטרמינר (270 שח) - כמו שמלצרנו האהוב הציג "זו המנה הכי וותיקה בתפריט, יותר ממני". אכן מנה וותיקה, טעימה ותו לא. הקוקיות היו מקסימות,הגיעו על סלק (אם אני לא טועה), ללובסטר לא היה טעם והגיע על מצע פירה, השריפסים היו מסודרים יפה יפה על מצע של פטריות שהיה טעים, ולינגוויסטינים (2 זנבות) היו ממש ממש טעימים. כל המרכיבים היו טריים, חלקם טעימים יותר וחלקם פחות.. מפיל זה לא.
לי:
קוקי סאן ז'אק עם פטריות שיטאקי ואספרגוס בקציפת ליים – טימין (170 שח) אח יא ראב, יא ראב, אח יא וול יא וול, איזו חגיגה בצלחת, קוקיות לצד אספרגוס, פיטריות לצד עגבניות מיובשות. שיר הלל. 4.5 בממד.
לנו לסיום:
ביצת פברז'ה (70 שח) - כדור בדולח מסוכר, ממולא בקציפת ליים, מלון, אבטיח ואננס עם איזשהיא גלידה. במילה אחת: מגניב. בכמה מילים: בשניה שאכלתי חתיכת אננס מתה, כי אין לי הגדרה אחרת חוץ מזה, התמקדתי בלאכול את כדור הבדולח מסוכר, שנדבק לי לשיניים ועשה לי נעים בפה. מקרונים - בעיקרון, הגיע על חשבון הבית. חביב. גיליתי שאני לא אוהבת פטל בתצורה הזו. טייק 5:
ישבנו בפינת המסעדה. בסוף הארוחה גיליתי כמה אורחות לא צפויות מטיילות על שולחננו, בני האדם קוראים להם נמלים. התעלמנו בדקה הראשונה, כי בדרך כלל אני מחבבת את היצורים הקטנים הללו, בעיקר כשהן סתם מטיילות. אבל כשאחת מהן מגיעה לכוס מים שלי, וצפה לה להנאתה, וכל מה שמסעדה שעד עכשיו הקפידה לקיים את כללי הטקס (עד טירחה מעיקה עלי לציין) עושה זה להביא לנו בקבוק קטן של מיים מינראלים כדי שנמלא את הכוסות בחזרה, זה נראה לי תמוהה. אני לא מדברת על פיצוי, ממש לא. אין להם מה לעשות כרגע נגד הנמלים, אבל... למצוא נמלים על שולחן במסעדה שעל מנה עיקרית (קטנה) משלמים 270 שח..אני חושבת שהלם. זו המילה הנכונה.
(הערת המחברת: יש לי הרגשה שיהיו אנשים שיקפצו "מה רצית? שלא תשלמי על הארוחה בגלל נמלה קטנה?". התשובה היא חד משמעית לא. לא רציתי פיצוי או משהו אחר. פשוט ההתנהלות בנוגע לחרקים במסעדת יוקרה, והעובדה כי ההתייחסות היתה פשוט כלאחר יד היא תמוהה בעיני).
טייק 6:
שוב, מול ים היא מסעדת שפירות הים שלה טריים ונהדרים אבל הטיפול בהם לא מפיל אותי. מנה אחת שיכולה להחשב מצויינת, ושאר מנות טובות... ולשלם את מה שהוא שילם?
הא, כמה באמת הוא שילם אתם שואלים?
הנער הוציא מכיסו, די בנון-שאלנטניות, אלי לציין, 1200 שח במזומן, ביקש ממני 10 להשלמה (כדי שאני אזכור שהוא עדיין ש$%ק
) ויצאנו לדרכנו. The end
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה