הצל שלי ואני
הולכים ביחד כבר כמה שנים טובות.
בהתחלה, ועד לפני שנתיים,
הוא היה חסר צורה
זורע כאוס בחיי
ברמה יומית.
מתפרץ כמו מפלצת חסרת צורה,
משתלח ומזין את החור השחור שנפער באותו לילה.
הלילה ההוא
עם חטאיו וחוריו הרבים
מילים וקולות
מתערבבים בדמעות
בשניה שחתכה את המציאות שלי לשתיים:
לפני
ואחרי
וההשלמה
שהביאה איתה בושה וכעס עצמי
כאילו היתה אפשרות אחרת
כאילו היו לפתע מקשיבים ל׳לא׳
מילה ככ קטנה ועוצמתית שנאמרה, בחזרתיות, תוך שאני משתבללת לילדה קטנה, עשרות פעמים.
