את השור הכרתי בערך לפני שנה.
שנה עמוסה, שנה טובה ורעה, שנה של בדואי(ם) ושל התחלות חדשות במהלכן השור הפך להיות חלק מהמשפחה התל אביבית שלי. משפחה שאימצתי לעצמי על מנת להקל על המעבר לעיר הגדולה (הוא כמובן לא יודע את עיניין האימוץ כי אם כן הוא היה פשוט צוחק לי בפרצוף)...
אתם מבינים גבירותי ורבותיי, השור הוא אחד מהאנשים היותר שנונים ומצחיקים שהכרתי. יש לו תשובה להכל, תוך שניה, תשובה שמראה לך בדיוק כמה הוא שנון, אינטיליגנטי, מצחיק בטרוף ובעיקר bitch בלתי נלאה :)
אחרי יום של להיות פולניה אמוציונלית (חשבתי שפגעתי בו, והוא לא ענה לי לטלפונים בצחוק, מה שגרם לי להתייצב במקום עבודתו ולבזבז המון כסף שאין לי) הוא החליט שאנחנו הולכים לשבת על הבר בטפאו. עכשיו, הבחור פרובלמטי. הוא לא מערבב בשר וחלב, הוא כן אוכל שרצים, אבל אסור חריף בגלל מגבלה בריאותית (מה שהוריד את מועדון קצינים שרציתי לדגום).
נפגשנו בדלת, הוא חתיך מהמם, ואני, שהחלפתי לשמלה מהפגש שלנו בצהריים (מה שגרם לו לפלוט "תודה לאל, נראית קודם כמו פליטה"...).
הודעתי למארחת שהגענו, והיא בתמורה הודיעה לנו שיש לנו עד 20:30 לשבת על הבר.
הסתכלתי עליה.
הוא הסתכל עליה.
שנינו הנהנו.
והיא בפליאה: "שעה ורבע תספיק לכם???????" (נו? אז למה שאלת????)
"כן, אנחנו רעבים ולכן שואבים" :)
התיישבנו על הבר. הברמנית ניגשה אלינו וניהלנו איתה סמול טוק חביב שכלל:
"מה שמך?"
"פאר-לי. כן, כן, אני יודעת שזה שם יחודי"
"גם לה יש שם יחודי" קפץ השור "קוראים לה "איילת""
"ואל תשכח את השם משפחה שלי " סיננתי לעברו (דמיינו שהוא "מקבלת" ואז תבינו)
"אם עושים תחרות השם הכי פאתטי, אני ניצחתי" אמרתי בקול חלוש...
פאר-לי הסתכלה עלינו ואמרה "גם לי יש שם משפחה יחודי קוראים לי "פאר-לי טוח".
כל מה שנשאר לי ללחוש אחרי שהרמתי את הפה מהרצפה היה "ok.. she wins.." :)
אחרי קריאה קצרה בתפריט ובקשה לטחינה שלא נענתה בחיוב (כי שנינו אוהבים ואין לאכול בשר בלי טחינה – כלל שרוב המסעדות לא הפנימו וחבל (אולי חוץ ממראבו)) התחלנו להזמין.
לאחר דקה פאר-לי חשה צורך לעצור, להסתכל עלינו בתדהמה וזוג עיניים פאורות ולומר: תקשיבו! יש פה ה.מ.ו.ן. אוכל. בממוצע אנשים מזמינים פה 3 מנות לבן אדם. לכם יש, ואני סופרת, 5 לבן אדם, ואתם עוד רוצים להמשיך???".
שנינו הסתכלנו עליה, מחקים את זוג העיניים הפאורות אבל עם חיוך עצום ואמרנו: "אל תדאגי, יש לנו כיבה רביעית רק לקינוחים, ועוד לא התחלנו..."
"אז אולי תוותרו על הפאייה?"..
"למה"?
"כי זה המון אוכל!"
"תקשיבי, אף פעם לא ראיתי מלצרית שדואגת ככה ללקוחות הגרגרנים שלה" אמר השור. "אבל אין צורך. ורק בשביל שלא תדאגי, תזמיני לנו גם את מנת הלחם הגדולה, טוב?" :)
זהו, חשבתי בליבי. פאר-לי אף פעם לא תחזור למה שהיא היתה.
הוזמנו לשתייה:
2 בלאדי אוייסטר (22 ש"ח לשוט אם אני לא טועה) – מדובר בכוס שוט, שבתחתיתה מונחת אוייסטר יפיפיה כשהיא משכשכת בבלאדי מרי.
לשור זאת היתה הפעם הראשונה. כמו כל בתול, גם הבתולים שלו בוקעו בפרעות לאחר שהאוייסטר לא רצתה לרדת עם המשקה, ונדבקה, כמו בשארית כוחותיה, לכוס (!)
הוא היה חייב לשחררה עם כפית. ולכן גם פחות אהב את הטעם הימי המובהק שנחת לו בפה. אני התמוגגתי.
קנקן סאנגריה (50 ש"ח לקנקן בינוני at best) – לא משהו לכתוב עליו הביתה. חביב. פטל עם פירות העונה וקצת אלכוהול.
לאוכל:
פאן אי טרס סלסאס – לחם עם שלושה מטבלים (16 ש"ח) – 2 פיתות ו-3 פוקאצ'ות קטנות שלווו על ידי שמ"ז, חמאת עגבניות מיובשות (פלילי) וגוואקומלה (חביב).
פטאטאס בראבאס - קוביות תפו"א מטוגנות עם רוטב עגבניות ואיולי (12 ש"ח) – מודה שבהתחלה לא רציתי להזמין, אבל זאת הסתברה כמנת הBVFM של הארוחה. קוביות פריחות וטעימות על גבול הפלילי. רוטבים טעימים מעל. יאמיייי.
צ'מפיניונס רייאנס - פטריות ממולאות בצנוברים, גבינת צאן ושבבי פטריות (16 ש"ח) – 4 או 6 פטריות קטנות אך טעימות, ממולאות בכל טוב, שהוגשו על צלחת עם רוטב שדמה לטחינה (close, but no cigar).
בערך פה, אני והשור הסתכלנו אחד על השניה, הסתכלנו על השעון ואמרנו לפאר-לי: "מה נסגר? עוד מעט המארחת מעיפה אותנו מפה, we are on a schedule"... פאר-לי התנצלה ואמרה כי מתוך התחשבות היא לא הזמינה לנו את כל המנות (התחשבות אלק, בטח לא האמינה שנאכל את כל זה.. oh yee of little faith). למראה התגובה שלנו, היא מיהרה למחשב והתחילה להזין....
אמפנדייאס דה קרנה - אמפנדס בשר (22 ש"ח) - אכזבת הארוחה. הוגש מפוצץ בשמן. ממש לא טעים (פאר-לי הרוויחה את הטיפ בזה ששמה לב לאכזבה שלנו וביטלה את המנה).
אלבונדיגס דה קורדרו – קבב טלה (22 ש"ח) – 2 קובבות של טלה. סתמי. מלווה ברוטב צ'ילי מהבקבוק. עוד יותר סתמי.
פינצ'ו דה וייראס אי בקון - שיפוד סקאלופס ובייקון (19 ש"ח) - אין על המנה הזו. הרוטב המתוק עם הצנוברים הקטנטנים.. אוי... 4 במדד התחתוניות.
סיפור להעברת הזמן: כל נחיתה בארה"ב אצל דודי עליו השלום היתה מלווה בארוחת ערב ראשונה בטקס-מקס (לרוב זה היה קצת אוכל והמון טקילה;), שם התוודאתי לראשונה למנה האלמותית " Devil's on Horseback" מדובר היה בשרימפס עטוף בביקון מלווה ברוטב חרדלי. כמה הייתי משלמת בשביל לאכול את זה שוב. בכל מקרה, המנה הזו תמיד מזכירה לי את ה-Devil ומעלה לי חיוך.
מכיוון שאכלתי את המנה לבד, השור לא אוכל חזיר (הוא לא יודע מה הוא מפסיד, כבר אמרתי לו), הוא הזמין פינצ'ו דה לומו - שיפוד פילה בקר על ריבת שאלוט (36 ש"ח) – אבל זה לא פייר! אני אוכלת פילה!!! בכל מקרה היה לו טעים ביותר.
בגלל החביבות, וכי נפתחנו, פאר-לי הזמינה אותנו לשוט-על-הבר: "משקה השטן 2" (או משהו כזה): ליקר פולני בטעם קינמון שטופטף לתוך Bad Apfel ועוד איזה ליקר. אני אישית חושבת שאת Bad Apfel צריכים להוציא מחוץ לחוק. הדבר הזה זה כמו סם אונס בשבילי. אני שותה אותו ובעיקר רוצה לישון ולא זוכרת כלום מהערב (ככה פיספסתי ערב מאוד מעניין לפני שנתיים, אבל זה סיפור אחר).
השוט שהיא הכינה היה טעים להפליא. וכן. לאחר השתיה אני הייתי בעיקר מאושרת להחריד והשור אף ציין "שנונה מאי-פעם". הידד!
מנה מהספשיילים: שיפוד סקאלופס על מצע של ריזוטו-תירס – השור טעם מהסקאלופס ואמר שהם טעימים, אבל את מחית התירס הוא לא סבל. אני אהבתי. שולבה שם המון המון חמאה וזה היה לי טעים.
קזואלה דה גמבאס אל פיל-פיל - שרימפס בקזואלה עם שמן זית צ'ילי ושום (32 ש"ח) – היה טעים אם כי לא מפיל. לא היה חריף כמו שאני אוהבת, למרות שלשור זה היה מצויין, עקב המנעותו מחריף. הפוקצ'ה הלכה מצויין בטבילה בשמן עם השום והצ'ילי הירוק.
פאייה אל אזפרן - פאייה זעפרן עם פרגיות וירקות ירוקים (26 ש"ח) – לי זה לא היה טעים. משהו שם לא הסתדר לי אבל השור טחן בלי הכרה. אני מעדיפה את הפאייה השחורה שלהם.
אחרי כל זה הסתכלנו אחד על השניה, חייכנו חיוך גדול ואמרנו לפאר-לי "טוב, זה היה לראשונות. מה יש לעיקריות? סטייק?" :)
פרצוף התדהמה שלה ילווה אותי בשארית חיי.
ישבנו שם עוד כמה דקות, שוקלים עם לגרום לעיני עגל גם למארחת... אבל וויתרנו על זה. עיני עגל אחת מספקים להערב, גם לצמד מהחבובות שאנחנו.
לסיכום: השרות היה מעולה, האוכל היה טעים, קטן ובמקום, והחברה, כמו תמיד שור יקר, היתה משובחת.
ולתשובה על שאלת השאלות שעלתה אחרי כמויות האלכוהול, איך מטוס יכול לעזור לבולמית, תמצאו רק אצל הבדואים;)
שנה עמוסה, שנה טובה ורעה, שנה של בדואי(ם) ושל התחלות חדשות במהלכן השור הפך להיות חלק מהמשפחה התל אביבית שלי. משפחה שאימצתי לעצמי על מנת להקל על המעבר לעיר הגדולה (הוא כמובן לא יודע את עיניין האימוץ כי אם כן הוא היה פשוט צוחק לי בפרצוף)...
אתם מבינים גבירותי ורבותיי, השור הוא אחד מהאנשים היותר שנונים ומצחיקים שהכרתי. יש לו תשובה להכל, תוך שניה, תשובה שמראה לך בדיוק כמה הוא שנון, אינטיליגנטי, מצחיק בטרוף ובעיקר bitch בלתי נלאה :)
אחרי יום של להיות פולניה אמוציונלית (חשבתי שפגעתי בו, והוא לא ענה לי לטלפונים בצחוק, מה שגרם לי להתייצב במקום עבודתו ולבזבז המון כסף שאין לי) הוא החליט שאנחנו הולכים לשבת על הבר בטפאו. עכשיו, הבחור פרובלמטי. הוא לא מערבב בשר וחלב, הוא כן אוכל שרצים, אבל אסור חריף בגלל מגבלה בריאותית (מה שהוריד את מועדון קצינים שרציתי לדגום).
נפגשנו בדלת, הוא חתיך מהמם, ואני, שהחלפתי לשמלה מהפגש שלנו בצהריים (מה שגרם לו לפלוט "תודה לאל, נראית קודם כמו פליטה"...).
הודעתי למארחת שהגענו, והיא בתמורה הודיעה לנו שיש לנו עד 20:30 לשבת על הבר.
הסתכלתי עליה.
הוא הסתכל עליה.
שנינו הנהנו.
והיא בפליאה: "שעה ורבע תספיק לכם???????" (נו? אז למה שאלת????)
"כן, אנחנו רעבים ולכן שואבים" :)
התיישבנו על הבר. הברמנית ניגשה אלינו וניהלנו איתה סמול טוק חביב שכלל:
"מה שמך?"
"פאר-לי. כן, כן, אני יודעת שזה שם יחודי"
"גם לה יש שם יחודי" קפץ השור "קוראים לה "איילת""
"ואל תשכח את השם משפחה שלי " סיננתי לעברו (דמיינו שהוא "מקבלת" ואז תבינו)
"אם עושים תחרות השם הכי פאתטי, אני ניצחתי" אמרתי בקול חלוש...
פאר-לי הסתכלה עלינו ואמרה "גם לי יש שם משפחה יחודי קוראים לי "פאר-לי טוח".
כל מה שנשאר לי ללחוש אחרי שהרמתי את הפה מהרצפה היה "ok.. she wins.." :)
אחרי קריאה קצרה בתפריט ובקשה לטחינה שלא נענתה בחיוב (כי שנינו אוהבים ואין לאכול בשר בלי טחינה – כלל שרוב המסעדות לא הפנימו וחבל (אולי חוץ ממראבו)) התחלנו להזמין.
לאחר דקה פאר-לי חשה צורך לעצור, להסתכל עלינו בתדהמה וזוג עיניים פאורות ולומר: תקשיבו! יש פה ה.מ.ו.ן. אוכל. בממוצע אנשים מזמינים פה 3 מנות לבן אדם. לכם יש, ואני סופרת, 5 לבן אדם, ואתם עוד רוצים להמשיך???".
שנינו הסתכלנו עליה, מחקים את זוג העיניים הפאורות אבל עם חיוך עצום ואמרנו: "אל תדאגי, יש לנו כיבה רביעית רק לקינוחים, ועוד לא התחלנו..."
"אז אולי תוותרו על הפאייה?"..
"למה"?
"כי זה המון אוכל!"
"תקשיבי, אף פעם לא ראיתי מלצרית שדואגת ככה ללקוחות הגרגרנים שלה" אמר השור. "אבל אין צורך. ורק בשביל שלא תדאגי, תזמיני לנו גם את מנת הלחם הגדולה, טוב?" :)
זהו, חשבתי בליבי. פאר-לי אף פעם לא תחזור למה שהיא היתה.
הוזמנו לשתייה:
2 בלאדי אוייסטר (22 ש"ח לשוט אם אני לא טועה) – מדובר בכוס שוט, שבתחתיתה מונחת אוייסטר יפיפיה כשהיא משכשכת בבלאדי מרי.
לשור זאת היתה הפעם הראשונה. כמו כל בתול, גם הבתולים שלו בוקעו בפרעות לאחר שהאוייסטר לא רצתה לרדת עם המשקה, ונדבקה, כמו בשארית כוחותיה, לכוס (!)
הוא היה חייב לשחררה עם כפית. ולכן גם פחות אהב את הטעם הימי המובהק שנחת לו בפה. אני התמוגגתי.
קנקן סאנגריה (50 ש"ח לקנקן בינוני at best) – לא משהו לכתוב עליו הביתה. חביב. פטל עם פירות העונה וקצת אלכוהול.
לאוכל:
פאן אי טרס סלסאס – לחם עם שלושה מטבלים (16 ש"ח) – 2 פיתות ו-3 פוקאצ'ות קטנות שלווו על ידי שמ"ז, חמאת עגבניות מיובשות (פלילי) וגוואקומלה (חביב).
פטאטאס בראבאס - קוביות תפו"א מטוגנות עם רוטב עגבניות ואיולי (12 ש"ח) – מודה שבהתחלה לא רציתי להזמין, אבל זאת הסתברה כמנת הBVFM של הארוחה. קוביות פריחות וטעימות על גבול הפלילי. רוטבים טעימים מעל. יאמיייי.
צ'מפיניונס רייאנס - פטריות ממולאות בצנוברים, גבינת צאן ושבבי פטריות (16 ש"ח) – 4 או 6 פטריות קטנות אך טעימות, ממולאות בכל טוב, שהוגשו על צלחת עם רוטב שדמה לטחינה (close, but no cigar).
בערך פה, אני והשור הסתכלנו אחד על השניה, הסתכלנו על השעון ואמרנו לפאר-לי: "מה נסגר? עוד מעט המארחת מעיפה אותנו מפה, we are on a schedule"... פאר-לי התנצלה ואמרה כי מתוך התחשבות היא לא הזמינה לנו את כל המנות (התחשבות אלק, בטח לא האמינה שנאכל את כל זה.. oh yee of little faith). למראה התגובה שלנו, היא מיהרה למחשב והתחילה להזין....
אמפנדייאס דה קרנה - אמפנדס בשר (22 ש"ח) - אכזבת הארוחה. הוגש מפוצץ בשמן. ממש לא טעים (פאר-לי הרוויחה את הטיפ בזה ששמה לב לאכזבה שלנו וביטלה את המנה).
אלבונדיגס דה קורדרו – קבב טלה (22 ש"ח) – 2 קובבות של טלה. סתמי. מלווה ברוטב צ'ילי מהבקבוק. עוד יותר סתמי.
פינצ'ו דה וייראס אי בקון - שיפוד סקאלופס ובייקון (19 ש"ח) - אין על המנה הזו. הרוטב המתוק עם הצנוברים הקטנטנים.. אוי... 4 במדד התחתוניות.
סיפור להעברת הזמן: כל נחיתה בארה"ב אצל דודי עליו השלום היתה מלווה בארוחת ערב ראשונה בטקס-מקס (לרוב זה היה קצת אוכל והמון טקילה;), שם התוודאתי לראשונה למנה האלמותית " Devil's on Horseback" מדובר היה בשרימפס עטוף בביקון מלווה ברוטב חרדלי. כמה הייתי משלמת בשביל לאכול את זה שוב. בכל מקרה, המנה הזו תמיד מזכירה לי את ה-Devil ומעלה לי חיוך.
מכיוון שאכלתי את המנה לבד, השור לא אוכל חזיר (הוא לא יודע מה הוא מפסיד, כבר אמרתי לו), הוא הזמין פינצ'ו דה לומו - שיפוד פילה בקר על ריבת שאלוט (36 ש"ח) – אבל זה לא פייר! אני אוכלת פילה!!! בכל מקרה היה לו טעים ביותר.
בגלל החביבות, וכי נפתחנו, פאר-לי הזמינה אותנו לשוט-על-הבר: "משקה השטן 2" (או משהו כזה): ליקר פולני בטעם קינמון שטופטף לתוך Bad Apfel ועוד איזה ליקר. אני אישית חושבת שאת Bad Apfel צריכים להוציא מחוץ לחוק. הדבר הזה זה כמו סם אונס בשבילי. אני שותה אותו ובעיקר רוצה לישון ולא זוכרת כלום מהערב (ככה פיספסתי ערב מאוד מעניין לפני שנתיים, אבל זה סיפור אחר).
השוט שהיא הכינה היה טעים להפליא. וכן. לאחר השתיה אני הייתי בעיקר מאושרת להחריד והשור אף ציין "שנונה מאי-פעם". הידד!
מנה מהספשיילים: שיפוד סקאלופס על מצע של ריזוטו-תירס – השור טעם מהסקאלופס ואמר שהם טעימים, אבל את מחית התירס הוא לא סבל. אני אהבתי. שולבה שם המון המון חמאה וזה היה לי טעים.
קזואלה דה גמבאס אל פיל-פיל - שרימפס בקזואלה עם שמן זית צ'ילי ושום (32 ש"ח) – היה טעים אם כי לא מפיל. לא היה חריף כמו שאני אוהבת, למרות שלשור זה היה מצויין, עקב המנעותו מחריף. הפוקצ'ה הלכה מצויין בטבילה בשמן עם השום והצ'ילי הירוק.
פאייה אל אזפרן - פאייה זעפרן עם פרגיות וירקות ירוקים (26 ש"ח) – לי זה לא היה טעים. משהו שם לא הסתדר לי אבל השור טחן בלי הכרה. אני מעדיפה את הפאייה השחורה שלהם.
אחרי כל זה הסתכלנו אחד על השניה, חייכנו חיוך גדול ואמרנו לפאר-לי "טוב, זה היה לראשונות. מה יש לעיקריות? סטייק?" :)
פרצוף התדהמה שלה ילווה אותי בשארית חיי.
ישבנו שם עוד כמה דקות, שוקלים עם לגרום לעיני עגל גם למארחת... אבל וויתרנו על זה. עיני עגל אחת מספקים להערב, גם לצמד מהחבובות שאנחנו.
לסיכום: השרות היה מעולה, האוכל היה טעים, קטן ובמקום, והחברה, כמו תמיד שור יקר, היתה משובחת.
ולתשובה על שאלת השאלות שעלתה אחרי כמויות האלכוהול, איך מטוס יכול לעזור לבולמית, תמצאו רק אצל הבדואים;)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה