יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

ארוחת פרידה מהרגל חלק ז' (או כל הז'...)

זהו. הגיע הרגע.
ההחלטה על ארוחת הפרידה האחרונה מהרגל, נשארה בידים של י'... פולניה, פולניה, אבל יש גבול לקונטרול-פריקיות שלי...

הוא שמע על מעיין הבירה, והחליט שככה הוא רוצה לבלות את הלילה האחרון לפני הניתוח... בפסטיבל הרחוב של מעיין הבירה בחיפה, שמתקיים כל יום שלישי – הופעות רחוב, אלכוהול, ואוכל. המון אוכל

הגענו, למרות "עזרת" הג'י.פי.אס לרחוב הסגור (פעם הבאה ניתן ואף רצוי להקשיב לנקבה שיושבת מאחורה והיתה במקום פעם אחת), כשמוזיקה חיה מקדמת את פנינו, וחיוכים רבים נשפכים מהעוברים והשבים ומצוות המלצרים. מאוד הזכיר לי את מסיבות הרחוב במיאמי ובניו יורק... הרגשתי את הכיף באוויר...

התיישבנו בשולחן המוזמן והתחלנו להזמין:
צלחת מעורבת – כבד קצוץ (טעים טעים), חצילים על האש, ואיקרא איכותית עם שבבי בצל (טעים טעים טעים)
חמוצים – עגבניות, מלפפון, כרוב, חתיכות צנונית פרוסה – הכל בטעם ביתי. מצויין.
מנה כבד קצוץ – זו היתה הצלחת של י'. בלי כיבודים (מה נראה לכם? שזה הצליח לו? חחח)
מרינט – שזו מנת אנטיאס כבוש. בתור נציגת הצד הפולני הדומיננטי בשולחן אומר רק "אוי, גוואלד, זה טוב!"
קרפלך – הגיעו בין 8 ל-10 כיסונים ממולאים בשר, מאודים ועטורים בצל מטוגן. בשלב הזה חשבתי שסבתא שלי, עליה השלום, חזרה לבקר ולהכין את הקרפלך שהיתה מכינה כל יום כיפור. פאק זה היה טעים!

למנות עיקריות הוזמנו:
פסטרמה לבן – פרוסות פסטרמה עבות מבשר נמוך, אך שלא הרגיש רגשי נחיתות. טעים ביותר.
פסטרמה בקר – פרוסות של בשר בקר, שלי אישית הרגיש כמו בקר מבושל, שאמא שלי עושה כל חג וקוראת לזה לשון (שזה בעצם פילה מדומה אבל היא חושבת שאנחנו לא יודעים ). לא אהבתי.
שוק אווז – הוגש עם העצם כאשר חתיכות הבשר חתוכות לנגיסים. טעים מאד. טעם מעושן עשיר.. מזכיר בייקון.
שתי מנות קוסטיצה – מדובר במנת הארוחה. צלע חזירזירון מעושנת ומלאה טעם. ראבק, יש לי ריר רק מלחשוב על זה...  עצם, בשר, פס שומן. טעם עמוק, מעושן, מעט רטוב... טוב, די, יש כבר ריר על המקלדת.
ליווינו את המנות בשליש גולדסטאר, עוד סוג של בירה (סוברנקוס ?) ובקבוק יין לבן – תשמעו, כל השומן הזה חייב להיות מלווה באלכוהול... כדי שידבק כמו שצריך לעורקים, לא?!

מכיוון שלא הושאר כל זכר לאוכל והצלחות חזרו מבריקות למטבח, נחנו, רקדנו לצלילים הזויים של להקת הבית, ובעיקר אגרנו כוחות לסיבוב שני שכלל:
פעמיים קרפלך
רגל קרושה - אמא שלי עושה יותר טוב
גפילטפיש - לא טעמתי. הוא נראה מהסוג המתוק, ונראה לי שאמא שלי עושה יותר טוב אז החלטתי לוותר.
סלט קטן - כי אחת מאיתנו היא כוסית. הסלט היה מאד טעים וטרי, מקושט בגבעול בצל ירוק.
קוסטיצה – שוב אין מילים.
ומנת פטריצ'אן – מדובר בנקניקיה רומנית, שמנה, עסיסית, מפוצצת שום, ובעיקר טעימה לאללה!
(את רוב המנות שנשארו י' ארז ולקח הביתה – גם במצב חימום, זה עדיף על האוכל של איכילוב)

ויתרנו על קינוח, כי זה נראה מיותר – אין להם מה להציע חוץ מקרם בוואריה....
הבנים, שחזרו לתל אביב, ולאחר שהורידו אותנו הבנות כל אחת בביתה, אכלו את הקינוח בברסרי, שאני בטוחה שי' שיעלה את הביקורת עוד מעט ויספר לכם איך היה.

לסיכום: היה כיף, לרקוד, לצחוק ובעיקר לאכול אוכל איכותי, ביתי, שמן, משמין, וכיפי.... יויו ומנטיסה אשמח לעשות ערב יוצאי רומניה שם שוב בקרוב.

THE END



מכיוון שזה הפוסט האחרון בשרשרת ה"היי-הופ" שלנו, רציתי, בנימה אישית, לומר תודה, לענתסי, שירלי6, מסטול, שושקבב, ח' וי"ב, שהתענינו, תמכו, עזרו, הקשיבו, היו שם בכל גחמה ושיגעון. לא יכולתי לעבור את זה בלעדיכם.

ולך י' – אוהבת אותך, והורגת אותך עם אי פעם תעשה לי את זה שוב!
יאללה, צריך להתחיל את המסע מחדש. אולי הפעם נקרא לזה "ארוחות רגל מעץ?" או "ארוחות הכרת הרגל החדשה"... טוב.. כבר נחשוב על משהו... אני פה... מחכה.. (בחושך.סתם. הייתי חייבת )

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה