הוא חזר לככב בחיי לפני חודשיים לערך,
חודשיים וחצי.
בא בהפתעה, לאחר תקופה של 13 שנה.
ואני בטיפשותי הרבה עוד הבטחתי לעצמי
שהוא לא יחזור.
טיפשות הנובעת מילדותיות.
ככה התגנב...
בהתחלה, עם השטויות הרגילות שלו.
שטויות שבמהלך חיי הבוגרים
למדתי ללמוד.
למדתי איך להתמודד איתן.
וחשבתי שבזה זה נגמר.
אבל טעיתי.
הפעם הוא הגיע מחוזק
בהסתיימות מערכת יחסים שהתחילה טוב
בסביבת עבודה חולה וחולנית
ובעיות בריאותיות שלאף אחד אין מושג מאיפה הגיעו
ובעיקר איך להתמודד איתן
למרות שנאבקתי והשתמשתי בקסמים ובתרופות הידועות שלי
(אחייני המדהימים)
הוא לא עזב.
התיישב וחפר במוחי
לא מרפה
ואין מרפא בתרופות הקסם שלי.
(בוא נכתוב את מה שכל כך פחדתי לעלות לכתב)
ברוך בואך דיכאון יקר שלי.
ועכשיו.
אחרי שיום אחרי יום הגעתי לתחתית.
ועוד תחתית.
ועוד אחת.
אחרי שגרמתי צער לאהובי בבכי האין סופי וחסר השליטה שלי
ובעיקר במחשבות שהתרוצצו לי בראש על מנת להחזיר קצת שקט לחיי
ידעתי לבקש עזרה.
אז עכשיו אני במים.
ועכשיו אני בטיפול.
ועכשיו אני עם ירון כל שבוע.
ואני מחזירה לעצמי את טעם החיים בלשון,
ומנסה לראות רחוק יותר,
או לראות את העכשיו ולא את ה"מה יהיה מחר"
ומאחלת לעצמי בן זוג.
אמרתי לאח שלי שבתור אחת שמאוד רוצה למות ולגמור עם זה אני עושה הכל כדי לא למות.
(קצת הומור לא הזיק לאף אחד)
אני באמת מנסה לנשום עמוק
בלי לפחד לטבוע בים הדמעות והעצב שהשתלטו על חיי
בחודשיים, חודשיים וחצי האחרונים.
עכשיו אני מתחילה להאמין ולראות
שיהיה בסדר.
.
חודשיים וחצי.
בא בהפתעה, לאחר תקופה של 13 שנה.
ואני בטיפשותי הרבה עוד הבטחתי לעצמי
שהוא לא יחזור.
טיפשות הנובעת מילדותיות.
ככה התגנב...
בהתחלה, עם השטויות הרגילות שלו.
שטויות שבמהלך חיי הבוגרים
למדתי ללמוד.
למדתי איך להתמודד איתן.
וחשבתי שבזה זה נגמר.
אבל טעיתי.
הפעם הוא הגיע מחוזק
בהסתיימות מערכת יחסים שהתחילה טוב
בסביבת עבודה חולה וחולנית
ובעיות בריאותיות שלאף אחד אין מושג מאיפה הגיעו
ובעיקר איך להתמודד איתן
למרות שנאבקתי והשתמשתי בקסמים ובתרופות הידועות שלי
(אחייני המדהימים)
הוא לא עזב.
התיישב וחפר במוחי
לא מרפה
ואין מרפא בתרופות הקסם שלי.
(בוא נכתוב את מה שכל כך פחדתי לעלות לכתב)
ברוך בואך דיכאון יקר שלי.
ועכשיו.
אחרי שיום אחרי יום הגעתי לתחתית.
ועוד תחתית.
ועוד אחת.
אחרי שגרמתי צער לאהובי בבכי האין סופי וחסר השליטה שלי
ובעיקר במחשבות שהתרוצצו לי בראש על מנת להחזיר קצת שקט לחיי
ידעתי לבקש עזרה.
אז עכשיו אני במים.
ועכשיו אני בטיפול.
ועכשיו אני עם ירון כל שבוע.
ואני מחזירה לעצמי את טעם החיים בלשון,
ומנסה לראות רחוק יותר,
או לראות את העכשיו ולא את ה"מה יהיה מחר"
ומאחלת לעצמי בן זוג.
אמרתי לאח שלי שבתור אחת שמאוד רוצה למות ולגמור עם זה אני עושה הכל כדי לא למות.
(קצת הומור לא הזיק לאף אחד)
אני באמת מנסה לנשום עמוק
בלי לפחד לטבוע בים הדמעות והעצב שהשתלטו על חיי
בחודשיים, חודשיים וחצי האחרונים.
עכשיו אני מתחילה להאמין ולראות
שיהיה בסדר.
.
