המונח "דקדנס" (מלטינית: Decadere) פירושו: שקיעה, ניוון. תהליך אותו עוברת החברה שעברה את שלב הבשלות והגיעה לשלב הריקבון.
כל זה מתאר מושג שלילי. אצלי בראש דקדנס, זה עושר. קשור לגרגרנות אפילו. הנאה מלוכלכת ומלאה. פלילי. שחיתות.
זה שוקולד 90% מריר, נוזלי, שנמרח על כל מיני משטחים וגורם לי ללקק את השפתיים בהנאה.
כאשר נכנסתי לחכות לי' ביועזר בר יין (אחרי הסבר חנני בטלפון לאן להגיע, ומדובר בסימטא אפלולית) המושג דקדנס התחיל לחלחל לי לתודעה.
דקדנס, בורדל ורומן אפלולי על ערפדים במאה ה-18.. החלל לא מואר, בלשון המעטה, מלוכלך (אבל מלוכלך נקי) והשולחנות מפוזרים ברישול.
בחרתי (שזה משעשע כמו שזה נשמע) היכן לשבת, מכיוון שלי' יש כרגע אינסטורמנטים שדורשים ממנו להרים את הרגל, דרשתי לחבר שני שולחנות... נענתי בחיוב והמלצרית ניקתה את הכתם של המים שנוצר בחלל של השולחן שהוזז.
בנתיים חיכיתי לי' על הבר... כתבו על זה שיר פעם... לידי ישב בעל המקום.. לאור כל מה שכתבו בפורום ציפיתי למצוא איזה עב"מ שלא מתקשר עם סביבתו, אבל הוא היה מאוד אדיב וחביב, קרן חיוכים והזמין אותי לכוס יין לבן, שממה שהספקתי לקרוא היה מבציר 2007 ובריחו הזכיר לי נשכחות....
י' דילג פנימה והתיישבנו...המלצרית החיננית הגישה לנו לחם פלילי ביותר עם חמאה עוד יותר פלילית, גוש צהוב, רך וגדול... ותפרטים:
יין – ממנו נבחרו:
2 כוסות שמפניה (45 שח הכוס) וקנקן מים גדול,
תפריט קטן – ממנו רציתי לקחת את האוקטופוס, אבל לא היה
והתפריט הגדול – ממנו נלקחו:
אטריות 40 חלמונים עם כמהין - הצלחת הגדולה (110 שח): OMG.
האמת? צלחת לא גדולה, אבל בחיי – בניגוד לגברים, באוכל, דברים מעולים יכולים לבוא באריזות קטנות. אין לי מספיק מילים לתאר את הקולות, ובעיקר התחושות שהמנה הזו העבירה בי. אם י' לא היה במצבו, הוא היה חוטף מכות על האיטריות האחרונות שהוא תבע ולקח לעצמו (ועל העובדה כי הוא הלשין למלצר ההורס שלנו שם שאני צריכה עוד מפיות לספיגה...)
בליני עם קוויאר אדום וקרם פרש– גיליתי שאני לא אוהבת קוויאר. וזה סופי. אבל הבליני עצמם היו טעימים.
סלט של צנוניות, אנדיב, ולפת בטיפול שמן זית – ככה פשוט, ככה ט.ע.י.ם (על חשבון הבית)
סטייק דינר - מדובר לארוחה לשניים (180 שח אם אני לא טועה לאדם):
מגיעה "צלחת חזירויות" – צלחת עם פרוסת נקניקית דם, 2 סוגי בשרים מעושנים טעימייייים, חרדל עוקצני במידה, כרוב כבוש נחמד, פטה, שמעכשיו יקרא פטה יוחאי על שם חברנו המשותף כי הוא מוגדר: פטה דה קמפן: גס, כפרי ומחוספס 
ומגיע גם נתח בשר יפיפיה, עם עצם, שלפי המלצרית הכיל 500 גרם, הוזמן MR והגיע MR. הנתח עצמו היה טעים.
הבשר הוגש עם סירות תפוחי אדמה מדהימות (תפוח אדמה מדורה, שתכולתו הוצאה ועורבבה עם כמויות חמאה טעימה והוחזרה לסירה), וצלחת ירוקים מוקפצים בחמאה (במיה, בצל ירוק צעיר (מתקתק בצורה מפתיעה וטעים), חתיכות זוקיני עגלגל ועלי תרד (?)) אלוהים הטעם. אין אין אין. פשוט טעים.
לאחר הפסקת רענון, והחלטה נכונה לא לקחת נתח בשר נוסף (לפי י': חבל למחוק את טעם הבשר מלשוננו), הזמנו קפה הפוך חזק וגדול, עוגת שוקולד פשוטה אבל אלוהים, פלילית ביותר וקרם קרמל מהעבר, שהעלה חיוך על שפתי ונאכל ונוגב עד תום.
החשבון יצא בסביבות ה-600 + ותודה לי' ולשם על ערב מענג...
היה אפלולי ופלילי.
כל זה מתאר מושג שלילי. אצלי בראש דקדנס, זה עושר. קשור לגרגרנות אפילו. הנאה מלוכלכת ומלאה. פלילי. שחיתות.
זה שוקולד 90% מריר, נוזלי, שנמרח על כל מיני משטחים וגורם לי ללקק את השפתיים בהנאה.
כאשר נכנסתי לחכות לי' ביועזר בר יין (אחרי הסבר חנני בטלפון לאן להגיע, ומדובר בסימטא אפלולית) המושג דקדנס התחיל לחלחל לי לתודעה.
דקדנס, בורדל ורומן אפלולי על ערפדים במאה ה-18.. החלל לא מואר, בלשון המעטה, מלוכלך (אבל מלוכלך נקי) והשולחנות מפוזרים ברישול.
בחרתי (שזה משעשע כמו שזה נשמע) היכן לשבת, מכיוון שלי' יש כרגע אינסטורמנטים שדורשים ממנו להרים את הרגל, דרשתי לחבר שני שולחנות... נענתי בחיוב והמלצרית ניקתה את הכתם של המים שנוצר בחלל של השולחן שהוזז.
בנתיים חיכיתי לי' על הבר... כתבו על זה שיר פעם... לידי ישב בעל המקום.. לאור כל מה שכתבו בפורום ציפיתי למצוא איזה עב"מ שלא מתקשר עם סביבתו, אבל הוא היה מאוד אדיב וחביב, קרן חיוכים והזמין אותי לכוס יין לבן, שממה שהספקתי לקרוא היה מבציר 2007 ובריחו הזכיר לי נשכחות....
י' דילג פנימה והתיישבנו...המלצרית החיננית הגישה לנו לחם פלילי ביותר עם חמאה עוד יותר פלילית, גוש צהוב, רך וגדול... ותפרטים:
יין – ממנו נבחרו:
2 כוסות שמפניה (45 שח הכוס) וקנקן מים גדול, תפריט קטן – ממנו רציתי לקחת את האוקטופוס, אבל לא היה
והתפריט הגדול – ממנו נלקחו:
אטריות 40 חלמונים עם כמהין - הצלחת הגדולה (110 שח): OMG. האמת? צלחת לא גדולה, אבל בחיי – בניגוד לגברים, באוכל, דברים מעולים יכולים לבוא באריזות קטנות. אין לי מספיק מילים לתאר את הקולות, ובעיקר התחושות שהמנה הזו העבירה בי. אם י' לא היה במצבו, הוא היה חוטף מכות על האיטריות האחרונות שהוא תבע ולקח לעצמו (ועל העובדה כי הוא הלשין למלצר ההורס שלנו שם שאני צריכה עוד מפיות לספיגה...)
בליני עם קוויאר אדום וקרם פרש– גיליתי שאני לא אוהבת קוויאר. וזה סופי. אבל הבליני עצמם היו טעימים.סלט של צנוניות, אנדיב, ולפת בטיפול שמן זית – ככה פשוט, ככה ט.ע.י.ם (על חשבון הבית)סטייק דינר - מדובר לארוחה לשניים (180 שח אם אני לא טועה לאדם):מגיעה "צלחת חזירויות" – צלחת עם פרוסת נקניקית דם, 2 סוגי בשרים מעושנים טעימייייים, חרדל עוקצני במידה, כרוב כבוש נחמד, פטה, שמעכשיו יקרא פטה יוחאי על שם חברנו המשותף כי הוא מוגדר: פטה דה קמפן: גס, כפרי ומחוספס ומגיע גם נתח בשר יפיפיה, עם עצם, שלפי המלצרית הכיל 500 גרם, הוזמן MR והגיע MR. הנתח עצמו היה טעים. הבשר הוגש עם סירות תפוחי אדמה מדהימות (תפוח אדמה מדורה, שתכולתו הוצאה ועורבבה עם כמויות חמאה טעימה והוחזרה לסירה), וצלחת ירוקים מוקפצים בחמאה (במיה, בצל ירוק צעיר (מתקתק בצורה מפתיעה וטעים), חתיכות זוקיני עגלגל ועלי תרד (?)) אלוהים הטעם. אין אין אין. פשוט טעים.
לאחר הפסקת רענון, והחלטה נכונה לא לקחת נתח בשר נוסף (לפי י': חבל למחוק את טעם הבשר מלשוננו), הזמנו קפה הפוך חזק וגדול, עוגת שוקולד פשוטה אבל אלוהים, פלילית ביותר וקרם קרמל מהעבר, שהעלה חיוך על שפתי ונאכל ונוגב עד תום.
החשבון יצא בסביבות ה-600 + ותודה לי' ולשם על ערב מענג...
היה אפלולי ופלילי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה