יום רביעי, 20 ביולי 2016

אני אוהבת אותך

אני אוהבת אותך. 
כל פעם שארצה לומר לך את זה. אכתוב. 
אולי פעם תדע ותוכל לספור. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך. 
אני אוהבת אותך.


על שבת המושלמת במטע אבוקדו בו הרחבנו את הגבול הפיזי שלנו. 
על שבמסעדה, אתה שואל אם יש פה קינוחים שווים , לא כי אתה רוצה. אלא כי אתה יודע שאני אוהבת. 
על זה שבאת איתי לאסוף את הפוף גם כשהיית עייף מת.
על זה שהתכרבלת עלי ונרדמת לקצת.  
על זה שגם שאין לך כח או שאתה רוצה ספייס, אם אני אצטרך אותך, אתה שם ויודע מה לומר לי. 
על זה שיצאת מארוחה משפחתית לדבר איתי אחרי הטיפול ניסיון שעשיתי. 
על זה שהיית ככ שמח בשבילי וגאה בי. 
על זה שהקשבת לי. 
על זה שהלכת לקחת את הספה ואמרת לי שאין צורך שאבוא איתך. דאגת לי. 
על זה שסחבת את הספה. 
על זה שהיית מאושר על זה שאני מאושרת. 
על .. סתם. שתדע. 
על זה שהזמנת אותי לקפה. להיות איתך. ככה בפשטות. 
על זה שאתה אתה. גאה בי ונותן. 
על זה ששאלתי אם זה נכון כשאני נכנסת לחדר אז יש איתי מין אסופת אנרגיה אז חייכת עלי ואמרת לי שאתה משוחד אז אתה לא יכול לענות. 
על זה שדיברנו על הסרט ומה היה לא ברור בעלילה תיקנת את עצמך מ״אראה״ ואמרת ״כשנראה אותו בטלוויזיה שהוא יצא...״. 
על זה שהבנת שאחרי שהרחבנו את הגבול הפיזי שלנו בבריכה אני צריכה זמן יבשה. 
על זה שקנית לי כלי לחמאה. 
על זה שישבנו במסעדה עצרת מהמלצר להוריד את כל סוגי סלט החצילים, כי אסור לי ולקחת רק את מה שמותר לי. 

אני אוהבת אותך. אבל מתה מפחד. 
עשינו צעד. 
ואנחנו בגבולות הצעד הזה. 
לראות אותך חייתי. פועל מתשוקה. אגרסיבי - הפחיד אותי. 
כי אני לא רוצה שרק ככה זה יהיה ביננו. רוצה שיהיה גם עדינות. ליטופים. 
מעשה אהבה.
אבל אני נזכרת שזה זיכרון הפחד הזה. 
כי אתה גם ליטופים ומתיקות ומגע וגם פתאום זה.  
ואתה? 
כשאתה אומר שנחמד לך לראות אותי ככה, להרגיש אותי ככה. 
מה זה נחמד? 
כיף ומוזר. 
מוזר כי זאת אני? אחות-בת דודה-אהובה? או כי זה היה חייתי? או כי זאת לא היא? 
אז פשוט שיקפתי אותך.
נתתי לך לנשום. 
אנחנו נושמים ככ טוב ביחד. 
וכמעט נרדמת עלי. 
ואני נרדמתי לשניות.
כמוך. 
המגע שלך בנקודות בעור שלי הרגיע אותי בשניות.
מתוק. 
אתה ככ מתוק. 
ואני באמת מבינה שזה מורכב. ואני פה. 
אבל אתה? 
תיהיה פה למרות הקושי.
כי זאת אני. 
וזה אתה. 
וזה צריך להיות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה