בין הגבול המטושטש של הבראה לחולי, אני מדמיינת אותך.
איך שבפעם הראשונה שנפגשנו, כולם נעלמו סביבנו. זה היה רק אני ואתה. שהיה אפשר לשים בבקבוק את המתח ולייצר ברקים חשמליים גדולים.
לא היה כלום חוץ מהשפתיים שלך. והעניים שלך.
ואני פה. אחרי שבחודש שעבר הופעת לי בחיים פעמיים. ואתה לא יוצא לי מהראש.
ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי לא לסמס לך עכשיו. מילה אחת פשוטה.
״מתגעגעת״
--------------
ביום הולדת הראשון של השור שהשתתפתי בו, זה גם היה הפעם הראשונה שבילינו ביחד במסיבה.
כתבת לי משהו כמו:״טוב, נתראה... שלום קצר ונעבור הלאה״. אבל האמת היא שלא עזבת אותי כל הערב.
הסתובבתי לומר לך ״שלום קצר״ ומיד הסתובבתי בחזרה. חבל שלא היו לי עיניים בגב כדי לראות את השוק שלך כשהסתובבתי.
אבל זה עבד. כל הערב נשארת מאחורי. דיברתי עם אחת מה״כלבה לכלבה כלבה״ ולא ״מצאת״ מקום אחר לשבת לך ולבן דודך הדוחה, כפי שהבטחת. השתתפת בשיחות שלי, הסתכלת עלי ובסוף הערב, שאחד מהחברים שלך הסתכל עלי וניסה להתחיל איתי, הסתכלת עליו במבט מאיים, הרמת את היד ובתנועת ביטול העפת אותו משם.
—--------
האמת היא שאני מתגעגעת לשפתיים האלה. שידעו כל חלק בי ואף יותר.
האמת היא שאני מתגעגעת לידיים שהערצתי וגרמו לי להרגיש מוגנת מכולם. רק לא מפני.
האמת היא שאני מתגעגעת לעיניים
האלו. של הילד שהיית.
והאמת האמת שאני מתגעגעת לדרך הזו שהיית מביט בי במבט שאומר שיש לך מזל ואני הכי יפה בעולם.
ובעיקר אני רוצה שמישהו אחר ידליק ויכבה אותי כמו שהיית עושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה