שבועיים. לשניה.

שבועיים.
שבועיים ליום.
שבועיים לשעה.
שבועיים לדקה.
שבועיים לשניה.


את לא מצליחה להחזיק יותר משבועיים.


פגשת אותו וזה היה הפתעה.
כולם דיברו על זיון.
את לא.
והוא גמגם. הבין. רצה ולא רצה.
תקופה קשה.
עמוסה.
מלאה בעבודה מעייפת, שחייבת להעשות.
כי יש מטרה בסוף.
ואת החלטת להיות שם.
פשוט להיות.
והיית. 
והיה לך כיף.
היה לך מספק.
היה לך מלמד.
גילית שיש אנשים שרוצים להיות איתך.
לפעמים.
לא כל הזמן.
אבל עושים מאמצים. את מעניינת אותם.
מתייחסים אליך בכבוד.


אבל את לא מחזיקה מעבר לשבועיים.


תני להם שבועיים והם בורחים.


מצד אחד יש שם משהו.
מצד שני אין כלום.


ואת? 
נשארת עם תהום עמוקה עמוקה
של תיהיות, שאלות ורצון עז למות.
אשכרה יושבת על הספה ומרגישה את הכאב.
יכולה להרגיש אותו מרוב דימיון.
כי תמיד זה המקום שלך.
מתי תלמדי?


אין לי כח.
רוצה עוד. ואין לי כח.
---------------------


יש אנשים שאני מודה לייקום ששלח אותם אלי.
אנשים מדהימים שמצילים אותי מעצמי.
מהאינסטינקטים שלי.
תודה.