את אלברט הכרתי בנתב"ג.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו.
נכנס למועדון בודקים.
כל כך יפה.
כל כך גבוהה.
כל כך לא מושג לפי קו המחשבה שלי
"בחור כזה בחיים לא יסתכל על בחורה כמוך. שמנה, נמוכה שנראית כמו משהו שזרקו מהמיטה באמצע הלילה במקרה הטוב"
מה שגרם לי אוטומטית להיות כלבה אליו.
הפעם הראשונה שהחלפנו מילים תכתב עוד בספרי העולם כסיפור ההכרות הכי מצחיק... אבל אי אפשר להעלות אותו פה על הכתב...
יש סיבה שקוראים לו אלברט.
ויש סיבה שהוא בין הבודדים שמכיר אותי מספיק כדי לומר
"אם את קוראת לי אלברט אז סימן שעיצבנתי אותך או שקרה משהו"
לרוב זה שהוא מעצבן אותי.
"זה לא ניהיה יותר ירוק!!!!" אני צועקת תוך זקירת אצבע לכיוון העיניים שלי.
בסופ"ש חגגתי יום הולדת.
היה לי, כמו תמיד האמת, קשה.
השנה אנחנו יכולים לחגוג יחד.
ואלברט הראה לי כמה שהוא אוהב אותי.
הדרך שלו לעשות את זה היא דרך פשוטה.
שאני כל כך כמהה שתעשה על ידי מישהו בעתיד.
הוא פשוט שם אותי ראשונה.
על פניו.
בשבילי זה לא טרוויאלי.
אני זאת שתמיד אוהבת יותר.
מעניקה יותר.
מגוננת יותר.
חושבת יותר.
מוותרת יותר.
הפעם לא.
אלברט הוא זה שאהב יותר. והעניק יותר.
ובעיקר שם את עצמו שני.
זה כל כך ריגש אותי.
זה היה כל כך ראשוני בשבילי.
והעניק לי תקווה שאני ארגיש את ההרגשה הזו שוב. מהר.
---------------------------------------
4 שנים.
4 שנים חיכיתי לטלפון הזה.
"חייים! מזל טוב!!
שניה, אני מתבלבל - אבל זה רק אני כפרה
נו מה לעשות, אני לא עומד בפניך - דווקא בתחום העמידה אין לך בעיות אבל בוא נפסיק עם הרמיזות המיניות...
טוב.
אז איך זה להיות זקנה בלה? - אז איך זה להיות פיזון?
ואת נשמעת גמורה. - אם אין מחמאות אז בוא נפסיק את השיחה פה.
לא... גמורה בקטע טוב.. שאת חוגגת... - כן. אני לא מפסיקה לחגוג.
אז שתדעי שאני אוהב אותך המון המון המון למרות כל המסביב.
ושתמשיכי לחייך.
תודה שצלצלת. - הא.. ברור!"
אז קודם כל זה לא כל כך ברור.
כי אם זה היה ברור אז הבקבוק שמפניה מאותו יום הולדת ששלחת אותי לעזעזל, אתה זוכר.. יום הולדת 30, לא היה מחכה לך במקרר שנתיים (אל תדאג, שתיתי אותו עם מישהו מדהים. עם מישהו שגרם לי להרגיש נאהבת. גם אם זה היה ל-24 שעות).
ואם זה היה ברור אז מתוך ה-4 שנים שאנחנו מכירים, זה קצת מפתיע שזאת השיחת טלפון הראשונה ליום הולדת שקיבלתי.
ואם זה היה ברור אז לא הייתי מתרגשת כמו ילדה על זה שצלצלת.
אם הכל היה ברור.
הא.. ועוד דבר.
דחוף את "אני אוהב אותך המון המון המון למרות המסביב".
כי כשעושים את הספירה הסופית.
אז לך יש את רחוב גורדון, ולך יש "גם אני מתרומם. ה.מטוס" ובעיקר יש לך את עצמון על שם העצמאות.
לך יש כל כך הרבה מסביב שזה מדהים בעיני שזכרת את היום הולדת שלי.
ומה שיותר מדהים ובעיקר עצוב זה שהסכמתי לענות.
-------------------------------------------
אלברט.
יום אחד תקרא את זה, אני בטוחה.
(כי רוב הסיכויים שאני לא אתאפק ואקריא לך)
ואני רק באמת יכולה לומר תודה.
הרבה דברים איתך היו הפעם הראשונה.
ואת ההרגשה הזו.
של מה זה אומר שמישהו שם אותך ראשונה
אני לעולם לא אשכח.
אוהבת.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו.
נכנס למועדון בודקים.
כל כך יפה.
כל כך גבוהה.
כל כך לא מושג לפי קו המחשבה שלי
"בחור כזה בחיים לא יסתכל על בחורה כמוך. שמנה, נמוכה שנראית כמו משהו שזרקו מהמיטה באמצע הלילה במקרה הטוב"
מה שגרם לי אוטומטית להיות כלבה אליו.
הפעם הראשונה שהחלפנו מילים תכתב עוד בספרי העולם כסיפור ההכרות הכי מצחיק... אבל אי אפשר להעלות אותו פה על הכתב...
יש סיבה שקוראים לו אלברט.
ויש סיבה שהוא בין הבודדים שמכיר אותי מספיק כדי לומר
"אם את קוראת לי אלברט אז סימן שעיצבנתי אותך או שקרה משהו"
לרוב זה שהוא מעצבן אותי.
"זה לא ניהיה יותר ירוק!!!!" אני צועקת תוך זקירת אצבע לכיוון העיניים שלי.
בסופ"ש חגגתי יום הולדת.
היה לי, כמו תמיד האמת, קשה.
השנה אנחנו יכולים לחגוג יחד.
ואלברט הראה לי כמה שהוא אוהב אותי.
הדרך שלו לעשות את זה היא דרך פשוטה.
שאני כל כך כמהה שתעשה על ידי מישהו בעתיד.
הוא פשוט שם אותי ראשונה.
על פניו.
בשבילי זה לא טרוויאלי.
אני זאת שתמיד אוהבת יותר.
מעניקה יותר.
מגוננת יותר.
חושבת יותר.
מוותרת יותר.
הפעם לא.
אלברט הוא זה שאהב יותר. והעניק יותר.
ובעיקר שם את עצמו שני.
זה כל כך ריגש אותי.
זה היה כל כך ראשוני בשבילי.
והעניק לי תקווה שאני ארגיש את ההרגשה הזו שוב. מהר.
---------------------------------------
4 שנים.
4 שנים חיכיתי לטלפון הזה.
"חייים! מזל טוב!!
שניה, אני מתבלבל - אבל זה רק אני כפרה
נו מה לעשות, אני לא עומד בפניך - דווקא בתחום העמידה אין לך בעיות אבל בוא נפסיק עם הרמיזות המיניות...
טוב.
אז איך זה להיות זקנה בלה? - אז איך זה להיות פיזון?
ואת נשמעת גמורה. - אם אין מחמאות אז בוא נפסיק את השיחה פה.
לא... גמורה בקטע טוב.. שאת חוגגת... - כן. אני לא מפסיקה לחגוג.
אז שתדעי שאני אוהב אותך המון המון המון למרות כל המסביב.
ושתמשיכי לחייך.
תודה שצלצלת. - הא.. ברור!"
אז קודם כל זה לא כל כך ברור.
כי אם זה היה ברור אז הבקבוק שמפניה מאותו יום הולדת ששלחת אותי לעזעזל, אתה זוכר.. יום הולדת 30, לא היה מחכה לך במקרר שנתיים (אל תדאג, שתיתי אותו עם מישהו מדהים. עם מישהו שגרם לי להרגיש נאהבת. גם אם זה היה ל-24 שעות).
ואם זה היה ברור אז מתוך ה-4 שנים שאנחנו מכירים, זה קצת מפתיע שזאת השיחת טלפון הראשונה ליום הולדת שקיבלתי.
ואם זה היה ברור אז לא הייתי מתרגשת כמו ילדה על זה שצלצלת.
אם הכל היה ברור.
הא.. ועוד דבר.
דחוף את "אני אוהב אותך המון המון המון למרות המסביב".
כי כשעושים את הספירה הסופית.
אז לך יש את רחוב גורדון, ולך יש "גם אני מתרומם. ה.מטוס" ובעיקר יש לך את עצמון על שם העצמאות.
לך יש כל כך הרבה מסביב שזה מדהים בעיני שזכרת את היום הולדת שלי.
ומה שיותר מדהים ובעיקר עצוב זה שהסכמתי לענות.
-------------------------------------------
אלברט.
יום אחד תקרא את זה, אני בטוחה.
(כי רוב הסיכויים שאני לא אתאפק ואקריא לך)
ואני רק באמת יכולה לומר תודה.
הרבה דברים איתך היו הפעם הראשונה.
ואת ההרגשה הזו.
של מה זה אומר שמישהו שם אותך ראשונה
אני לעולם לא אשכח.
אוהבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה