יום שישי, 27 בפברואר 2015

סןשיין

כשיישבנו, וסוף סוף דיברנו את השיחה שהייתה צריכה להתקיים ממזמן

אמרתי לך שאתה הגבר הראשון שאיתו הרגשתי בבית.

וזה מצחיק כי גם השיחה הזו, שיחת הפרידה, היתה שיחה מלאת אהבה. מלאת בית.

ראית אותי. הבנת שאתה חייב לשחרר כי זה לא מגיע לי.

מצחיק איך שבאת ככה אתה הולך - שאתה רואה אותי.

אמרתי לך תודה והתכוונתי לכל מילה.

אז למה כואב לי כל כך?