יום רביעי, 13 ביולי 2011

"חברים" או "סיומת"


חשבתי איך לקרוא לזה
האם "חברים" האם "סיומת"
והאמת? שזה לא באמת חשוב.

אני מוצאת את עצמי מתגעגעת.
לחיבוק.
לריח.
לנוכחות.
לפעמים למבט שלך מבין הרגלים שלי.
ויודעת ואפילו לא צריכה שזה יהיה עמוק בתוכי
שאתה לא.

אני מהטיפוסים שנקשרים.
שברגע מסויים אחד
אתה יכול לקנות מקום בלב שלי.
מה זה מקום?
חלקה.
בחורה עם Huge Tracks of Land כמו שמונטי אמרו פעם,
שמחלקת בחופשיות רבה מידי
Huge Tracks of Land מהלב שלה.

הרגעים האלה, 
שבו אני מחליטה לתת מהלב שלי,
הסתכמו אצלך במבט מסוקרן, מעריץ, מסופק
נרדמתי וישנתי איתך מההתחלה.
מה שלא קרה עם אף אחד אחר.
ידעתי שאני יכולה להיות אישה וילדה
ואתה מכיל את זה
ואוהב את זה
ורוצה את זה. 
כי אתה כזה.
נתת לי הרגשת בטחון שלא חשתי אותה עם אף אחד.
אבל אולי רצוי לומר 
Past Tense.

אני חושבת עליך המון.
חושבת על איך היה.
ומה עכשיו.
ובעיקר מה יהיה.

עד עכשיו, כשהתחננתי לעצמי לשחרר,
התחננתי והתפללתי שאני אשחרר 
אבל שמה שתפס אותי, שיעבור אליך
שתחשוב, שתרצה, שתזכר...

המצחיק הוא, שרק אחרי השיחה שלנו בתחילת השבוע
הבנתי... שאתה פשוט לא רוצה.
רוצה אותי בתור חברה.
כי את הדבר השני... זה שלא מדברים עליו... אתה לא בטוח שאתה רוצה.
זה לא אני. או אולי כן.
אבל לך יש את התירוץ המושלם.
מר אדוניי נתן לך את התירוץ המושלם 
להתבגר בתחומים אחדים אבל להשאר ילד בתחום הזה.
האבסורד הוא, שזה מה גם שמשך אותי אליך.

אז עכשיו.
אני באמת מתחננת לעצמי לשחרר.
להניח לזה בצד.
להמשיך לבחור
שיהיה לו זמן.
שיהיה לו יכולת
ובעיקר רצון.
כי אני יודעת שאני בדרך הנכונה.
כי אני יודעת שאני יכולה.
כי אני יודעת שאני מבריאה.
בעצם, לא כל כך בטוחה שאי פעם הייתי חולה.

(תודה לניב על המשפט האלמותי: תפסיקי למתג את עצמך כמופרעת. (מישהו עוד יתחיל להאמין בזה))

יום שבת, 2 ביולי 2011

געגועים ושחרורים

היי אהוב
מה שלומך?
כל כך הרבה זמן לא שמעתי את קולך
והגעגועים מציפים אותי כמו גלים

אז מה?
איך בעולם הבא?
תגיד, זה נכון מה שאומרים?
כולם הולכים ערומים ויש שם שוקו עם קצפת למעלה?
יש שם בכלל משהו?
או מישהו?

הזמן עובר עלי בגדילה
כל כך חבל לי שאתה לא פה
יכולנו לדבר שעות על מה שקורה
והיית מנתח (על מי אני עובדת? היינו יושבים בשתיקה ונושמים)
ובעיקר נותן חיבוק עם הבטן הכל כך גדולה שלך

מעניין אותי מה היית אומר על הדרמה האחרונה
בטוח היית "משבח" אותי על הבחירות שלי
אומר לי שאני נופלת לאותן מלכודות
עם אותם סוגים של אנשים
אבל אז גם היית לבטח מציין את העובדה
שגדלתי
ולוקח הרבה פחות זמן לרמוס אותי.

היית בטח מבסוט שגיליתי את אבא מחדש
הוא היה לצידי
לא דוחק, לא עצבני
אפילו מכיל.
זה היה כל כך מרגש.
איך סוף סוף הוא יכול לראות אותי
ולדעת איך לגשת אלי.
בטח היית אומר שתמיד זה היה כך.
למרות ששנינו יודעים אחרת

האמת?
אין לי מושג מה היית אומר
אני רק יודעת, ששוב ושוב הייתי נותנת הכל לשמוע את קולך.

----------------------------------------------------------

אני מנסה לא ליפול לאותם מלכודות
שאני תמיד מפזרת לעצמי.

אז רציתי רק להזכיר לך:
היה לך מדהים.
היה לך כיף.
היה מיוחד.
היה כל כך נעים.
היה כל כך טוב.
היה כל כך מרגש.
היה כל כך יפה.
היה כל כך מענג.
היה כל כך מלמד.
היה כל כך.
ויהיה שוב.

שחררי.

---------------------------------------------------------