כנראה שאתה בלב שלי
עוד לפני שהייקום החליט שיהיה לי לב הפעם.
כנראה שנוצרנו מאותו דם.
מאותה אדמה.
מאותה אמא אדמה.
מאותה אדמה.
מאותה אמא אדמה.
אתה מכיר אותי עוד לפני שהיה לי מה להכיר.
אתה פורט ומנגן בי כפי שאף אחד בעבר לא ידע.
אתה גורם לי להרגיש אישה ואתה הדבר הכי קרוב לשקט שאי פעם היה לי.
שני ילדים שאוהבים ומנסים לרצות אחת את השני גם על חשבון רצונותיהם שלהם.
כי שנינו חשובים לנו.
כי נולדנו כאלה.
פשוט.
זה כל מה ששנינו מבקשים לעצמנו בסיטואציה הכל כך לא פשוטה הזו.
האם ניתן בכלל להחזיר את הגלגל? להוריד הילוך?
לתת לי קצת תחושת ביטחון כדי שלא אהיה בחרדה?
לתת לך את מה שאתה צריך כדי לא לוותר עלינו?
לתת לך לא מהר. לתת לי ביטחון.
אני לא יודעת.
אז אני נותנת לך מרווח נשימה.
הולכת צעד אחורה.
ומתפללת לאלה שלי שתאמר לך לא לוותר עלינו.
כי למרות שאמרתי את זה על עוד גברים, הפעם אני מרגישה את זה בכל נים ונים - אתה ואני זה זה.
דומים כל כך.
במהות.
אבל שונים.
במהות.
אבל שונים.
זה הבית. זה הפשטות. זה הביחד. זה הנשימה.
זה הנשימה.
בבקשה תנשום.
איתי. בלעדי.
איתי.
אבל תרצה את זה, למרות המהירות. למרות המורכבות.
אל תוותר עלי. עלינו.
