לימודים

למדתי המון 
במהלך החודש האחרון

למדתי כמה כיף זה שמחזרים
וכמה כיף זה שמתלהבים
למדתי כמה נעים זה שמלטפים
וכמה נעים זה עדינות

וכמה נעים זה שמטפלים
וכמה נעים זה שדואגים
וכמה נעים זה שמבשלים
וכמה נעים זה שרואים.

ולמדתי כמה קשה זה לשחרר
וכמה קשה זה להיות אני 
אבל במידה, כי לא חייבים לראות את ההיסטריה 
ואת חרדת הנטישה

למדתי והופתעתי לגלות שאני יודעת להכיל
ואני יודעת להרגיע
ואני יודעת לפנות מקום
ואני יודעת להרפות, למרות שזה משגע אותי מבפנים

אבל עכשיו, שזה מרגיש שזה הסוף
השד רוצה להתחנן.
רוצה לצלצל ולהתחנן.
ואני לא נותנת. 
מרסנת.
טיפה מתה מבפנים ותוהה איך אני יעשה את זה שוב?
איך להתחיל מחדש?
האם שווה בכלל להתחיל?
האם שווה את כל האפ אנד דואן?

אין לי תשובה ברורה.

רק רוצה טיפה עוד אור.