יום רביעי, 3 ביולי 2013

מכתבים לחולרות


אתה יודע משהו, באמת לא מגיע לך יום נעים. 
אין לי בעיה שלא הגעת. זה היה לי ברור. יש לי בעיה עם הדרך שבה אתה מנהל דברים. 
אתה זה שהבטחת לי שתגיד לי. ואז החלטת שאתה לא יכול לעשות את זה במשרד (למרות שאתמול ממש לא היה לך בעיה לקיים דיון לא ״מנהלי״ על איזו תנוחה אני הכי אוהבת). 
לא התכוונתי שתעלה אלי הביתה - אתה לא מוזמן כבר מהפעם הקודמת שהתנהגת אלי כמו בהמה וברחת כמו.... 
התכוונתי שנשב בקפה, ואתה תוכל לקיים, נראה לי פעם אחת אשכרה לעמוד במילה שלך שלא שווה כלום (ואל תראה כל כך מופתע, שנינו יודעים שאתה שקרן) ולעשות לי איזה קלוג׳ר מטומטם שאני צריכה על מנת להמשיך הלאה. 
זה או אתה או הכדורים. 
-----------------
זה לא העובדה שסימסת ואמרת דברים שכבר שנים לא שמעתי. 
זה לא העובדה שאמרת לי משהו, שאומנם לא היה ממש בעל משמעות, אבל זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי את זה מגבר. 
זה לא העובדה ששמרתי על עצמי לראשונה. 
זה לא העובדה שלקחתי את הזמן. 
זה לא העובדה שהיה לנו כל כך הרבה מהמשותף, בדברים הטובים והרעים. 
זה לא העובדה כי לא הלכתי לאיבוד. 

זה העובדה ששיקרת. 
זה העובדה שלא ידעת איך להתנהג (למרות גילך המופלג). 
זה העובדה שיש לי הרגשה שלא ראית אותי בכלל. 
ואני, כל מה שאני רוצה זה שיראו אותי. 
זה העובדה שישבת והאשמת אותי בכל הדברים שאתה זה שהתחלת אותם. 
זה העובדה שחשבתי שאתה בן אדם טוב. 
זה העובדה שלא ראיתי את המציאות. 
זה העובדה שהפחד שלי שאני לעולם לא אלמד. 
זה העובדה כי השארת חלל. 
זה העובדה שמאיה צדקה. כל אחד כמוך משאיר סימן. 

זה העובדה שגם גננים תת מימיים יכולים להיות חולרות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה