הלוואי. הלוואי שהייתי יכולה להעלם עכשיו
להעלם. לא לברוח.
להכנס למכונית וליסוע.
להעלות על מטוס ולטוס.
לההפך לשקופה. ופשוט לא להיות.
יש בתוכי את המחשבה המטומטמת שאם אני העלם אני לא ארגיש.
לא ארגיש את הכאב הפיזי הזה המחלחל כמו מחלה.
ששורף לי כל תא בגוף.
שורף.
ההשפלה.
הדחייה.
הכמיהה.
געגועים עזים לפנטזיות שלא קיימות.
הייתי נותנת הכל כדי לא להרגיש.
לא להרגיש. כלום.
כדי לגרום לשריפה הזאת לא להיות.
אוף. שונאת שאת כל המצב יצרתי בעצמי.
לפעמים אני תוהה האם לא כדאי היה פשוט לקחת סכין ולחרוט בבשר.
יש לי הרגשה שזה היה כואב פחות ממה שאני עושה לעצמי.
אבל אז אני נזכרת שאני צריכה להיות נורמאלית.
להראות פחות מופרעת ממה שקורה מתחת לפני השטח.
נזכרת וכואבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה