סרטים.
אמונות.
בלבלות.
בלאגן.
אי שקט.
חוסר הבנה.
חוסר מנוחה.
חוסר אמונה.
תקרא לזה מה שתקרא אבל אלוהים יודע שהסופש הזה היה מלא בזה.
----------
שיקרתי לך כשאמרתי שאני לא זוכרת את אתמול בלילה.
אמונות.
בלבלות.
בלאגן.
אי שקט.
חוסר הבנה.
חוסר מנוחה.
חוסר אמונה.
תקרא לזה מה שתקרא אבל אלוהים יודע שהסופש הזה היה מלא בזה.
----------
שיקרתי לך כשאמרתי שאני לא זוכרת את אתמול בלילה.
אני זוכרת כמעט מילה במילה.
תנועה ורגע.
ואת המחשבות שלא הפסיקו לטחון לי את המוח.
את החיבוק הארוך שנתת לי.
את הבלבול הזה שוב.
שיקרתי לך כשאמרתי לך שאין לי הרבה חברים.
יש לי המון.
לא כולם טובים.
טובים כאלה שבאמצע הלילה, כדי למנוע מהם להתפלפ אני מקריאה להם מפה.
מהקרביים שלי.
מהקרביים שלי.
טובים שאני ניפתחת אליהם.
טובים שאני יכולה להרגיש בנוח לומר להם ״הבריזו לי, אפשר לבוא?״
שיקרתי לך ובעיקר לעצמי כשאמרתי שאין בעיה ונהייה חברים.
שיקרתי כי היה לי ברור שלא תשקיע בזה ובלי ההשקעה שלך, אני לא יכולה לתת אמון שוב וכך להכניס אותך ללב שלי, שמוגן על ידי עשרות חומות.
שיקרתי.
כששאלתי את עצמי למה - אמון.
וזה מה שאין לי איתך אחרי שגם אתה הגדרת טוב את החומות שמקיפות את הלב שלך.
