ראוי לכתוב על זה
אחרי הכל, שחושבים על זה, קיבלתי את מה שרציתי כל כך הרבה זמן
קרוב לשלוש וחצי שנים רציתי את זה
רדפתי אחרי זה
מכרתי את עצמי.
את הנשמה שלי.
את המהות שלי
בשביל זה.
ובסוף קיבלתי את זה.
היה שווה את זה
- לא.
----------------------------------------------
כחזרתי מהודו כתבתי לחברת נפש שלי
שהודו לא נתנה לי שום דבר ממה שרציתי,
היא נתנה לי בדיוק מה שהייתי צריכה.
זה לא הפתיע אותי ששלושה ימים אחרי הנחיתה צצת לך
משום מקום בחיי.
עם אימייל בודד בתיבה.
הסתכלתי על עצמי ושמעתי את כל הקולות בראש,
אלה שלא האמינו,
אלה שהאמינו ופשוט היו משועשעים מבחירת המילים הפאטתית שלך
ואלה שצעקו: אל.
אל תעני. תתעלמי.
האגו שלי צעק: אל תעני, מה יגידו החברים שתעני לו? לא מגיע לו!
אבל אני, לקחתי נשימה ארוכה, ושאלתי את עצמי: מה זה אומר?
מה זה אומר אחרי שבהודו היה שבוע שחלמתי עליך הרבה.
(אחרי השבוע הזה קראתי להודו "חוקן לנשמה"
ניר, אחי האהוב ואהוב נפשי, כתב לי שמישהו כתב כי הודו היא "חוקן לאישיות". בשבילי היא שתיהן).
מה זה אומר ששלחת את זה?
זה אומר שהייקום נותן לך להפרד אמרתי לעצמי.
יש לזה מילה מיוחדת.
קלוג'ר כך למדתי מחברים.
ק-לוג'ר.
ואכן כך היה.
כתבתי לך את מה שאגרתי במשך השנים
לא הכל, כי הדף קצר מלהכיל
אבל את מה שישב עלי.
את האונס שתיכננת/מנעת
את החוסר כבוד
את החוסר בלראות אותי.
כתבתי לך:
אני והבחירות שלי איתך, אתה וההתנהגות שלך כלפי וחוסר היכולת לראות ובעיקר לכבד אותי לפרקים, גרמו לזה ש"אנחנו" אחד השיעורים הכי גדולים שלי.
ואני עומדת מאחורי כל הברה.
להפתעתי המייל תגובה הראשון שלך הכיל התנצלות (ומגוון תירוצים)
ואחר כך חזרת להיות הילד השחצן, הסקסיסט ובעיקר האידיוט שתמיד היית.
אז זהו.
שיחררתי אותך מעלי.
אתה לא תחזור לחיי. לעולם.
וטוב לי עם זה.
---------------------------------------------------
כתבת לי:
יש לי ותמיד היה לי המון כבוד אליך ואת יודעת את זה, גם בלילות הקשים וגם בדברים גדולים שהסתרת ממני ולא חשבת שאני יודע, כשביקשת עצות בשם מישהו אחר.
ידעתי וקראתי. הכל.
אז הנה. תקרא. תקרא ותחנק.
