קשה לי לכתוב את זה.
כל כך קשה להודות בזה בכתב.
אבל המחלה תקפה שוב.

כשהתחילו התופעות הפיזיולוגיות
עוד חיפשתי תשובה לשאלה מה עומד מאחוריהן
אבל נראה לי שהתופעות הנפשיות לא משאירות מקום לספק.
את חייבת לברוח.
רחוק.
מפה.

אני יושבת עכשיו
בעבודה שהיתה לי כבית שלוש וחצי שנים
ואני בוכה.
לא בוכה - מייבבת
אבל מבפנים.

כי בחוץ
אסור שאף אחד יראה
מקצוענית.
לפחות עד הסוף
ואני באמת כבר לא יכולה יותר להחזיק.

קשה לי.

המקום הזה
שלא שווה אותי,
כמו כל כך הרבה דברים אחרים בחיים שלי
ואני פה.
חולה.
בוכה.
אבל הכל מבפנים.

מצחיק איך אני יכולה לנשום יותר בקלות עכשיו